מורדכייב נ' אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש].

רקע כללי

התובע יליד 20.3.99 נפגע בתאונת עבודה ביום 14.4.02 בעת שעסק בפריקת מטען ממשאית עליה נהג. התאונה אירעה כאשר רמפה הממוקמת בחלק האחורי של המשאית עליה עמד התובע נשברה, וכתוצאה מכך התובע נפל לאחור על עכוזו מגובה של 1 מ' עד 1.5 מ'.

בהחלטתו מיום 23.11.08 נקבע על ידי כב' השופט יעקובי כי האירוע שבו נפגע התובע אינו מהווה תאונת דרכים.

הצדדים הגיעו להסכמה לפיה החבות בין הנתבעות לבין צדדי ג' תתחלק באופן שהנתבעות תישאנה ב 25% מן החבות והצדדים השלישיים יישאו ב 75% ממנה, תוך שלתובע לא ייוחס אשם תורם.

הנכות הרפואית

מסיכומי הצדדים עולה כי אין חולק ששיעור הפיצויים של התובע ייקבע לנוכח חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט, ד"ר אוחנה.

בחוות דעתו מציין ד"ר אוחנה כי התובע לא שבר את עצם הזנב בתאונה ולא עבר פריצת דיסק כלשהי אלא לקה בדלקת של עצם הזנב; המאפיין של תסמונת זו הוא כאב בעכוז וקושי בישיבה ממושכת, ללא כל הפרעה עצבית.

עוד מציין ד"ר אוחנה כי טווח התנועה בצווארו של התובע מלא ולא קיים כל קיפוח עצבי בגפיים העליונות.

בסיכום חוות דעתו קובע ד"ר אוחנה כי בגין הכאבים שהתובע סובל עקב הדלקת הכרונית בעצם הזנב יש לקבוע לו נכות בשיעור 10% בגין כאב כרוני ומגביל בעצב הזנב מותאם לסעיף 35 (1) (ב) לתוספת לתקנות הבטוח הלאומי.

ד"ר אוחנה אף קבע לתובע נכויות זמניות באופן הבא : 100% למשך חודש לאחר התאונה, 70% למשך חודש שני לאחר התאונה, 50% למשך החודש השלישי שלאחר התאונה, 30% למשך 3 חודשים נוספים לאחר התאונה.

בתשובותיו לשאלות הבהרה שנשלחו אליו, ציין ד"ר אוחנה כי דלקת עצם הזנב יש לה השלכה בעיקר על יכולת הישיבה לזמן ממושך, ואולם אין לה השפעה על כושר נשיאת משאות ו/או תנועת הגב התחתון. ד"ר אוחנה המשיך וציין: "לפיכך, לעניין יכולתו לעבוד כסבל, אינני רואה כל השפעה יתרה על מצב רפואי זה על יכולותיו. לעניין עבודתו כנהג, הנדרש לישיבה ממושכת, אני מסכים כי לנכותו יש השפעה מעבר לאמור בתקנה אולם לא בשיעור אותו הנך מציע במכתבך אלא בשיעור של 20% בהשוואה לכושר התפקוד של הנבדק טרם פציעתו".

שיעור הפיצויים

הפסדי שכר וגריעה מכושר ההשתכרות

בתצהירו ציין התובע כי בזמן התאונה עבד כנהג וסבל; הוא סיים 11 שנות לימוד בבית ספר תיכון באוזבקיסטן; אין לו הכשרה מקצועית ואין לו מקצוע מוגדר; הוא עלה ארצה בשנת 1991; מאז הוא עבד אצל מעבידים שונים בעבודות כפיים קשות שכרוכות במאמץ גופני.

התובע ממשיך ומציין כי הוא התחיל לעבוד אצל הנתבעת 3 (להלן: "הנתבעת") מתחילת שנת 2001 כנהג וסבל; עד לתאונה הוא היה פועל טוב שקדן ונמרץ ולא סבל מכל מגבלה תפקודית כלשהי; עבודתו בשירות הנתבעת דרשה ביצוע עבודות כפיים ומאמצים גופניים ניכרים, כולל הרמת ונשיאת ציוד כבד, טעינה ופריקה של סחורה מהמשאית.

התובע מוסיף ומציין כי מאז פציעתו בתאונה הוא לא חזר למעגל העבודה ואינו מסוגל לעשות כן; מאז התאונה הוא נמצא בטפול ומעקב רפואי; הוא סובל מכאבים בגב התחתון עם הקרנה לרגליים ומהגבלה בתנועות; הוא מתקשה בהליכה, בעמידה ואף בישיבה לאורך זמן; הוא אף סובל מחרדות, הפרעות בשינה, חש עייפות מתמדת ומצב רוח ירוד, עצבני ומתקשה להתרכז ולהתארגן. לסיכום, התובע מצייר בתצהירו תמונה שלפיה עובר לתאונה הוא היה בריא לחלוטין בגופו ובנפשו והחזיק במלוא כוחו ומרצו, אשר נקטעו בבת אחת עקב התאונה הנדונה, שגרמה לו כאמור נכות צמיתה נמוכה יחסית בשיעור 10%.

ודוק: חקירתו של התובע העלתה תמונה שונה במידה רבה ממה שתואר בתצהירו; כך למשל עלה, כי החל משנות ה- 90 התובע סובל מאסטמה קשה אשר כתוצאה ממנה הוא נעדר מעבודתו במשך שנה (ראו עמ' 5 לפרוטוקול הדיון, שורה 14 וכן שורות 24-25, וכן עמ' 6 לפרוטוקול הדיון שורות 5 עד 6). עוד עלה במהלך חקירתו של התובע כי כתוצאה מהחרפה של האסטמה הוא סבל מבעיות שינה (ראו עמוד 9 לפרוטוקול הדיון שורות 7 עד 13); גם לאחר התאונה התובע המשיך לסבול מהתקפי אסטמה אשר כתוצאה מהם הוא אף אושפז (ראו עמ' 6 לפרוטוקול הדיון שורה 15 עד 16; ראו גם תעודה רפואית מיום 19.11.00 - נ/2).

עוד עלה מעדותו של התובע כי עובר לתאונה הוא סבל מכאבי ראש קשים אשר כתוצאה מהם הוא לא עבד במשך 8 חודשים (ראו עמוד 6 לפרוטוקול הדיון שורות 7 עד 12).